ירחון איגוד התכשיטנים, אוקטובר 2025
- Gadi Gertel
- לפני 11 דקות
- זמן קריאה 7 דקות
חברים יקרים
אנו נושמים לרווחה מסוימת עם כמעט סיומו של שלב הלחימה בעזה, אך השוק המקומי עדיין מלקק את פצעיו. מצד שני, הזירה הגלובלית סוערת. מלחמות הסחר שמחולל הנשיא טראמפ והתנודתיות הכלכלית בהתאם דוחפות עוד יותר את מחירי המתכות היקרות – זהב, פלטינה, ואפילו כסף – לשיאים חדשים. זו אינה גחמה חולפת, אלא מציאות כלכלית חדשה. החובה שלנו, כמעצבים, יצרנים וקמעונאים, היא לא רק לשרוד, אלא להוביל ולהתאים את עצמנו לתקופה.
שקיפות רדיקלית וניהול עלויות
במצב שבו כל המתכות מתייקרות, הלקוח חייב להבין מדוע המחיר עלה.
שקיפות מול הלקוח: זו לא העלאת מחירים שרירותית של החנות, אלא התאמה למחירי השוק העולמי. יש להסביר ללקוחות בסבלנות (אולי אפילו בשילוט עדין או בשיחה יזומה) שהעלייה נובעת ממחירי חומרי הגלם. שקיפות בונה אמון, במיוחד בתקופה רגישה.
ניהול מלאי חכם: זה הזמן לבחון מחדש את ניהול המלאי. האם להחזיק פחות זהב "מת"? האם להזמין מתכות בצורה מחושבת יותר?
ייעול הייצור: כל גרם נחשב. יש למקסם את מיחזור השאריות (סקראפ) ולהטמיע תהליכי ייצור יעילים יותר כדי למזער פחת.
"החובה להתאים": חדשנות בעיצוב ובחומרים
כשהחומר יקר, העיצוב הופך למלך. הגיע הזמן לעבור מ"מכירה לפי משקל" ל"מכירה לפי ערך עיצובי ואמנותי".
עיצובים "אווריריים" (Airy Designs): יש להתמקד בעיצובים המשתמשים בפחות חומר אך יוצרים נוכחות גדולה. חשבו על עבודות פיליגרן, ריקועים דקים, חללים נקיים ("Negative Space") ועיצובים חלולים המעניקים נפח ללא משקל.
שילוב חומרים יצירתי: זוהי שעתם הגדולה של העיצובים המשלבים.
זהב וכסף יחד.
מתכות יקרות המשולבות עם חומרים אלטרנטיביים איכותיים: עור, עץ אציל, אמייל, סיבי פחמן, או אבני חן שאינן יקרות אך ייחודיות.
"ההזדמנות של הכסף": כשתכשיטי הכסף מתייקרים, אבל הם עדיין נגישים משמעותית מזהב. זה הזמן למתג את הכסף מחדש – לא כ"תחליף זול", אלא כ"פרימיום נגיש". יש להציע קולקציות כסף ברמת עיצוב וגימור שאינה נופלת מזהב, כקטגוריה בפני עצמה.
התאמה רגשית לתקופה (ההקשר המקומי)
אחרי תקופת מלחמה, אנשים מחפשים משמעות. תכשיט הוא כבר לא רק קישוט, הוא סמל.
פוקוס על תכשיטי משמעות: תכשיטים המייצגים חוסן, תקווה, אחדות או הגנה (למשל, פרשנויות מודרניות לחמסה, מגן דוד, או סמלים אישיים).
התאמה אישית (Customization): היכולת לחרוט שם, תאריך או משפט קטן הופכת תכשיט פשוט לאישי ובעל ערך רגשי עצום, שמצדיק את מחירו.
"כחול-לבן" כערך מרכזי: יש להדגיש את הייצור המקומי. בתקופה שלאחר משבר, יש רצון ציבורי מוגבר לתמוך בעסקים מקומיים וביוצרים ישראלים. זהו נכס שיווקי אדיר.
שינוי המסר השיווקי: מ"מותרות" ל"ערך על-זמני"
בתקופה של אי-ודאות כלכלית, אנשים נמנעים מ"מותרות". התפקיד שלנו הוא למסגר מחדש את הרכישה.
תכשיט כנכס: תכשיט איכותי אינו הוצאה מתכלה כמו חופשה או ארוחה. זהו נכס שנשאר, שערכו (גם הרגשי וגם החומרי) נשמר ואף עולה, והוא עובר מדור לדור.
הזדמנות לשירותים נלווים: זה הזמן להציע באופן יזום שירותי חידוש, תיקון ושדרוג תכשיטים קיימים. אנשים אולי לא יקנו תכשיט חדש ב-10,000 ש"ח, אבל ישמחו לשלם 1,000 ש"ח כדי לחדש טבעת אירוסין ישנה או להפוך עגילים שבורים לתליון חדש. זהו מקור הכנסה מצוין שאינו תלוי ישירות במחיר הזהב הגולמי.
בקיצור התקופה מאתגרת, אך היא טומנת בחובה הזדמנות. היא מאלצת אותנו להיות יצירתיים יותר, יעילים יותר ומחוברים יותר ללקוחות שלנו. ענף התכשיטים שרד מלחמות ומשברים כלכליים בהיסטוריה בזכות יכולתו להעניק ערך שהוא מעבר למשקל בגרמים. באמצעות חדשנות עיצובית, שקיפות מלאה והדגשת הערך הרגשי והעל-זמני, נוכל לא רק לצלוח את הסערה, אלא גם לצאת ממנה מחוזקים.
דמי חבר 2025
חברים שטרם שילמו על 2025 מתבקשים לשלם, אני מזכיר שחובת ההתאגדות הינה על פי חוק ואיגודי הגג יקרים משמעותית. יש לנו הרבה נושאים לטיפול בענף שהאיגוד ממוקד בהם ורוצה להוביל את פתרונם כמו הכשרת עובדים מקצועיים במסגרת האיגוד, מלחמה בהברחות תכשיטים, סינון העוסקים בזהב, צרכנות הוגנת, שקיפות שרשרת האספקה לצרכן, מסחר בטוח ועוד נושאים שישנו לכם את השגרה לטובה. כל זה צריך מימון להנעה והשפעה כענף מכובד ומקצועי, בדומה ליוזמת איגוד התכשיטנים האמריקאי ה - JA.
השימוש במשלוחי קרנה אטא עלה בעשרות אחוזים עקב גזירות המכסים
מאז החל טירוף המכסים בארה״ב כמות משלוחי הקרנה עלתה באיגוד בעשרות אחוזים, הפתרון למשלוחי דוגמאות פטורות ממיסים היה תמיד בשימוש היצואנים אך עם תחילת המשבר הכלי החשוב הזה שהאיגוד מספק נתן את אותותיו והרבה חברים חזרו להשתמש עם עלויות מינימום וערבות של האיגוד ללא תשלום נוסף מה שחוסך ליצואן אלפי עד עשרות אלפים בשנה.
לחדשים שביננו קרנה אטא הינו פנקס מעבר מכס לדוגמאות מסחריות המשמש, לפי תנאים מיוחדים שנקבעו באמנה בינלאומית, לצורך כניסה, או מעבר זמניים של טובין מסוגים שונים בין המדינות החתומות על האמנה, ללא כל צורך בתשלומי מסים כלשהם, או הפקדות פיקדונות בארצות היבוא הזמני.
השימוש בקרנה אטא, מאפשר ליצואן או לאיש העסקים, לעבור ממדינה למדינה עם הטובין ו/או הדוגמאות שברשותו, ללא כל בעיות מיוחדות.
תמיר מחזור פונים לכל התכשיטנים
בהמשך לכתוב בירחון מרץ 2025, המשרד להגנת הסביבה התעורר במלוא המרץ ויצא בהליך אכיפה כנגד יצרנים ויבואנים שחוק האריזות חל עליהם ואשר טרם התקשרו בהסכם עם הגוף המפעיל מטעמו קרי חברת תמיר. המשרד מטיל קנסות כבדים בימים אלו. נא למדו את הנושא ודווחו לתמיר ביוזמתכם. רוב התכשיטנים אינם נכללים בחובת ההיטל בשל פסולת מועטה עד לטון בשנה. ט.ל.ח
וכן לינק לידיעה שפורסמה בנושא לאחרונה - https://infospot.co.il/n/collecting_fines
על פי חוק האריזות, יצרנים ויבואנים שמכניסים לשוק בישראל מוצרים ארוזים או אריזות שירות, נדרשים להתקשר בהסכם עם "גוף מוכר" – חברה שקיבלה "הכרה" (רישיון) מהמשרד להגנת הסביבה וליישם את החוק באמצעותו. לאחרונה יצרן באיגוד הוכיח שכמות הפסולת אינה עולה על טון וכנראה יקבל פטור.
גם אם עסק פטור מהתקשרות יש לעדכן את המשרד לאיכות הסביבה.
לבדיקה ובירור האם החוק חל עליכם, יש לצור קשר באמצעות מענה לאימייל anat@tmir.org.il
או בטלפון 055-6891354.
הרשות להגנת הצרכן מטילה קנסות על רשתות בגין אי הצגת מחיר
לאחרונה פרסמה הרשות שורת פרסומים בגין הטלת קנסות כבדים על אי הצגת מחירים לצרכן, האיסור מקבל משנה תוקף כשהציבור מודה לעברה והרשות מתעדכנת במהירות הבזק. שימו לב להצגת כל הפרטים, המאפיינים וכמובן המחיר לכלל המוצרים בלי סיפורים. ישנה הקלה בחנויות תכשיטים בארץ אך ורק לוטרינה החיצונית בלבד בשל הסיכון לשוד. ט.ל.ח.
משרד הכלכלה מפרסם: המדריך להשקעות ותמיכה בעסקים
אז ישנם עסקים שמקבלים סיוע ואף מענקים, העומדים בתנאים, במחזור מסוים, מספר עובדים ועוד, בכדי לעשות סדר כדאי להתעמק במסמך ולראות אם יש סיכוי. למסמך המפורט לחץ.
עובדים זרים לתעשיה ולמסחר
אולי שמתם לב שברשתות השיווק תוך כדי קניות נראים לאחרונה עובדים חייכנים מהמזרח הרחוק. זהו תחילתו של תהליך ליבוא עובדים לעוד סקטורים כולל לתעשייה ולמסחר. ישנם מספר תכשיטנים שכבר פעלו בנושא והצליחו לייצב את החסרון בכוח אדם מייצר ומפעיל. לשכת המסחר הוציאה מדריך לנושא. יש לשים לב לפרסומי ההקצאה שמשרד הכלכלה מפרסם בכל חודשיים שלושה. למדריך.
אמון הצרכנים בארצות הברית נותר יציב בעיקרו בחודש אוקטובר
אמון הצרכנים בארצות הברית נותר יציב באופן יחסי בחודש אוקטובר, אך הנתונים של "The Conference Board" חושפים תמונה מורכבת: בעוד שהמדד הכללי ירד בקושי (נקודה אחת ל-94.6), הפער בין ההווה לעתיד מתרחב. הצרכנים הפגינו אופטימיות גדולה יותר לגבי מצבם הנוכחי – תנאי העסקים ושוק העבודה נתפסו כחיוביים – אך הפסימיות לגבי העתיד הקרוב גברה, כאשר יותר אנשים מצפים להחמרה כלכלית במהלך ששת החודשים הבאים. המחירים הגבוהים והאינפלציה ממשיכים להיות הדאגות המרכזיות, ולכך נוספו החודש אזכורים רבים בנוגע להשבתת הממשל הפדרלי בארה"ב. מבחינת הרגלי הצריכה, נרשמה התאוששות קלה בכוונות לרכישת מוצרים יקרים (Big-Ticket Items) וכן עלייה בתוכניות להוציא כסף על שירותים ונסיעות, מה שמעיד על עמידות מסוימת של חלק מהצרכנים למרות החששות. לכתבה במגזין
מצב תעשיית התכשיטים: דיון מקיף - חשוב מאד !
במסגרת סדרת הוובינרים המשותפת של ארגון Jewelers of America וכתב העת National Jeweler, התכנסו בכירי התעשייה לדון במצב הנוכחי של ענף התכשיטים. המשתתפים סקרו נושאים מרכזיים ובוערים, ביניהם התנודות במחירי הזהב, השפעת המכסים על המסחר, ומגמות בולטות בעולם התכשיטים של היום ושל העבר. הדיון כלל גם ניתוח מעמיק של האופן שבו קמעונאי התכשיטים העצמאיים מתמודדים עם המהפכים הכלכליים והגיאופוליטיים האחרונים, והציעו תובנות על חוסנה של התעשייה.
קורות חיים שהגיעו לאיגוד
הדור האבוד? עתיד מקצועות הליבה בענף התכשיטים
פתיח: היד המיומנת שהולכת ונעלמת
בכל מפעל, סדנה או חנות תכשיטים, מסתתר "סוד מקצועי". הוא לא נמצא בכספת והוא לא נוסחה כימית. הסוד הזה נמצא בקצות האצבעות של הצורף הוותיק, בעיניים של המשבץ המנוסה ובחוש המגע של המלטש. אנו נמצאים בצומת קריטי: דור המאסטרים שעל ברכיו נבנתה תעשיית התכשיטים הישראלית, מתבגר ומתקרב לפרישה. השאלה הבוערת, שצריכה להדיר שינה מעיני כל חבר באיגוד – מי יחליף אותם?
הפער בכוח אדם מקצועי – צורפים, משבצים, מלטשים, פולישרים – הוא כבר לא בעיה עתידית, הוא משבר בהווה. הוא פוגע ביכולת שלנו לייצר, באיכות המוצר, בזמני האספקה, ובסופו של דבר, במוניטין של הענף כולו כ"מעצמת תכשיטים".
1. האם הטכנולוגיה היא התשובה או הבעיה?
רבים תולים את התקווה בטכנולוגיה. תוכנות CAD (תכנון בעזרת מחשב), מדפסות תלת-ממד, מכונות CNC ומכשירי שיבוץ וריתוך בלייזר הפכו את העבודה למהירה ומדויקת יותר. אך האם הן מייתרות את עבודת היד?
התשובה היא לא מוחלט. הטכנולוגיה היא כלי אדיר, אך היא משלימה מיומנות, לא מחליפה אותה.
קאד/CAD: מעצב CAD שלא מבין בצורפות קלאסית, עלול לתכנן תכשיט שנראה מרהיב על המסך, אך הוא בלתי ניתן לייצור, כבד מדי, או לא יציב לשיבוץ.
שיבוץ בלייזר: לייזר יכול לסייע בקיבוע אבנים, אך הוא לעולם לא יחליף את היד המיומנת של משבץ אמן בשיבוץ "פאווה" (Pave) מורכב או בשיבוץ "בלתי נראה" (Invisible Setting). הטכנולוגיה לא "מרגישה" את המתח של המתכת או את העמידות של האבן.
הטכנולוגיה מאיצה תהליכים, אך היא חסרת נשמה. היא יכולה לייצר מוצר, אבל רק אומן יכול ליצור יצירה. הבעיה היא שצעירים רבים נמשכים ל-"טכנולוגיה הנקייה" של ה-CAD, ומדלגים על השלב המכריע של עבודת הכפיים המלכלכת, שהיא הבסיס להבנת המקצוע.
2. נפילתה של ה"חניכות"
בעבר, הדרך ללמוד את המקצוע הייתה ברורה: נער צעיר היה מגיע לסדנה, מתחיל בניקוי הרצפה והכנת קפה, לאט לאט לומד להתיך מתכת, לנסר, לשייף, ורק אחרי שנים של עבודה קשה תחת עינו הפקוחה של "מאסטר" – הוא היה הופך לאומן בעצמו.
המודל הזה, מודל ה"חניכות", כמעט ונעלם מהעולם.
בעיני המעסיק (היצרן): להכשיר חניך זה יקר, איטי ולא משתלם בטווח הקצר. קל יותר "לגנוב" עובד מנוסה ממתחרה.
בעיני הצעירים: התפיסה היא של "הצלחה מהירה". למה לעבוד שנים בעבודה פיזית קשה בשכר נמוך, כשאפשר לעשות קורס קצר ולהפוך ל"מעצב" או למפעיל CAD?
כאן נכנס הפער: בתי הספר לצורפות מכשירים לרוב מעצבים או אמנים שפותחים סטודיו קטן משלהם. הם אינם מכשירים את הטכנאים ואנשי הייצור המיומנים (הצורפים, המשבצים, המלטשים) שהמפעלים הגדולים והיצואנים זקוקים להם כמו אוויר לנשימה.
3. אז מה עושים? קריאה לפעולה של האיגוד
זוהי בעיה לאומית-ענפית, והיא דורשת פתרון מערכתי בהובלת האיגוד. אי אפשר להשאיר את זה לכוחות השוק.
המודל ההיברידי החדש: עלינו ליצור מודל "חניכות מודרנית". שילוב של לימודים עיוניים וטכנולוגיים (בבתי ספר) יחד עם עבודה מעשית מסובסדת במפעלים. האיגוד יכול לרכז תוכנית כזו, כבר ביססנו את הכל ורק צריך את התמיכה שלכם - לקרוא לעוד תכשיטנים להצטרף לאיגוד בכדי שנממן את המיזם הזה.
תמריצים ליצרנים: יצרן שקולט "חניך" לתוכנית הכשרה ארוכת טווח (לפחות שנתיים) צריך לקבל תמריץ מהמדינה או מהאיגוד. ההשקעה הזו תחזיר את עצמה בריבית דה-ריבית לענף כולו.
מיתוג מחדש של המקצוע: אנחנו חייבים להפסיק להתבייש במקצועות היד. צורף-אומן הוא לא "פועל ייצור". הוא איש מקצוע היי-טק בדיוק כמו מתכנת, המשלב טכנולוגיה, יצירתיות ודיוק מטורף. עלינו להציג את סיפורי ההצלחה, את היוקרה שבעבודה עם זהב ויהלומים, ואת העובדה שמדובר במקצוע עם ביטחון תעסוקתי אדיר.
דיאלוג עם בתי הספר :
לזמן לשיחה פתוחה את מנהלי בתי הספר המובילים (שנקר, בצלאל, אולפנים פרטיים).
לשאול אותם: האם תוכנית הלימודים שלכם מותאמת לצרכים הבוערים של התעשייה? האם אתם מלמדים רק עיצוב, או גם את הצד הטכני-ביצועי ברמה הגבוהה ביותר? כיצד ניתן לגשר על הפער בין הבוגר הממוצע שלכם לבין הדרישות של יצרן תכשיטים גדול?
לסיכום (למפעלים וליצואנים): ההישרדות ארוכת הטווח של המפעל שלכם לא תלויה רק במחיר הזהב או בשערי הדולר. היא תלויה ביכולת שלכם לייצר מוצר מושלם. בלי היד המיומנת שתתקן את הפגמים במודל התלת-ממד, שתשבץ את האבן האחרונה בצורה מושלמת, ושתעניק לתכשיט את ה"פיניש" המבריק – נאבד את היתרון התחרותי שלנו מול הייצור ההמוני הזול מטורקיה והמזרח הרחוק. ההשקעה בהכשרת הדור הבא היא לא הוצאה, היא פוליסת הביטוח החשובה ביותר של הענף שלנו. חייבים למסד דור עובדים חדש דווקא שהבינה המלאכותית מאיימת על הדור הצעיר. בדיוק כמו שעושה האיגוד האמריקאי JA
תגובות